שאלות ותשובות עם הרבנית מרים

שאלה: האם המדרשה התיכונית מסגרת לימודית – בית ספר מלא ללימודי תיכון לכל דבר?

תשובה: כן! זאת לא תכנית אחר הצהריים אלא מסגרת לימודים מלאה, שכוללת את כל לימודי הליבה, לימודי קודש בבית המדרש, מחנכות, מדריכות, פעילויות כמו שבתות וטיולים, פנימייה, וכל מה שנמצא בבית ספר.

שאלה: האם זאת תכנית תוספת לבנות שכבר לומדות באולפנת הללי?

תשובה: לא! בנות נרשמות לתכנית זו דווקא (ולא לאולפנת הללי, שהרישום אליה קשורה לרצון להשקיע באומנויות), ואכן כל לימודי הקודש בתכנית, שהן יותר מ-20 שעות שבועיות, והתפילות, ורוב הפעילויות מתקיימות לקבוצת המדרשה התיכונית בלבד.

שאלה: המערכת נראית מאד עמוסה, האם זאת באמת תכנית ריאלית לבנות בגיל התיכון?

תשובה: לגמרי! מדובר בתכנית שמתאימה גם למי שחשוב לה הסניף, ולומדת 5 יח"ל מתמטיקה ויש לה מגמה נוספת. ברור שיש צורך בעבודה, אך כך גם בכל מסגרת לימודית – חובה להשקיע כדי להצליח.

מיוחדות אצלנו שיטות עבודות שמאפשרות הנאה והתקדמות מקסימלית בבית המדרש, תוך כדי מערכת מלאה בלימודי ליבה:
1- הצלחה בבית המדרש היא עניין אישי, לא נמדד במספרים (יש ציונים רק לקראת בגרויות). השאלות המרכזיות הן – במה אני מצליחה ואיפה אני עוד יכולה להתקדם – ברצון, בעבודת ה' ובלימוד.
2- אופן הלמידה בבית המדרש מדגיש ומעדיף לימוד בחברותא מעל שיעורים פרונטליים, וזה אומר שאין תחושה של ישיבה ארוכה בשיעורים בסגנון הרצאה\דיון.
3- כשיש תלמידה שזקוקה לעזרה עם העומס – אנחנו כאן לעזור, מתוך הבנה לצורך בגמישות. בשונה משנת מדרשה שמוקדשת ללימוד תורה, המדרשה התיכונית משולבת בחובות תיכון, וזו ברכה חשובה – כי היא מלמדת אותנו שיעור לחיים: לאזן בין העיסוק בתורה לבין חובות אחרות שחלות עלינו.

שאלה: היכן נולד הרעיון לפתוח מדרשה תיכונית?

תשובה: הרעיון הכללי שעומד מאחורי המדרשה התיכונית באולפנת הללי כבר היה קיים בפתיחת מדרשת אפיקים בשנת תשע"א – את התיקייה שלי לפעילות של מדרשת אפיקים קראתי כבר אז בשם "מדרשה תיכונית", כלומר, מקום שמשלב חוויית מדרשה עם לימודי תיכון מלאים. אולם, הרגשתי שהזמן לא היה בשל. היה קשה למשוך בנות לתכנית בית מדרש קיץ לשבוע, ובתכנית תתל"ץ (תכנית תלמוד לצעירות, תכנית שקיימת גם היא כמעט עשור) היו מעטות שהתעניינו.

בשנת תשפ"א, באמצע שנת הקורונה, הבנתי שב"ה היו שינויים מבורכים שהתרחשו, ושהגיע הזמן לנסות. מדרשות (לשנים אחרי התיכון) מכל הסוגים פרחו, גדל משמעותית קהל הנשים שלמדו במדרשות וכבר נהיו אמהות לבנות מתבגרות, השיח הציבורי השתנה, ונראה לי שגם מדרשת אפיקים תרמה את חלקה עם תכניות שהגיעו ליותר ויותר בנות. התחלתי לפנות לאנשים ונשים שהכרתי במערכת החינוך, ומכולם – מקיר לקיר – קבלתי תמיכה לעצם הרעיון, ממנהלים ומנהלות איתם עבדתי בעבר, מקולגות, וממנהל החמ"ד הכללי והפיקוח המקצועי. זה היה עבורי מכה בפטיש, סימן מובהק שהגיע הזמן לאסוף כוחות ולצאת לדרך.

שאלה: במה שונה האולפנה הזו מאולפנות תורניות אחרות? איך נראית באופן כללי המערכת של הבנות? היא יותר אינטנסיבית ממערכת של בת אולפנה רגילה?

תשובה: אני מאד מעריכה את האולפנות במערכת החינוך – הן מלאות ברוח של שליחות, אמונה, תורה, חסד, ורצון להעניק לכל בת חינוך שיכול לקדם אותה בחיים הרוחניים והכלליים. האולפנות בדרך כלל רוצות לקדם מגוון מטרות ובכך לתת הזדמנויות רבות ושונות לתלמידות הרבות שלהן, וזה נהדר. ועם זה שאני מאמינה ומזדהה איתן בהרבה נקודות, נראה לי שיש מקום בעולם, ואפילו צורך, לאולפנה שמתנהלת באופן אחר.

במדרשה התיכונית באולפנת הללי, בית המדרש הוא כיתת האם של הלומדות בו, והוא מלא בחום של בית מלא אור ושמחה. הוא המקום לתפילה, ללימודי קודש, לחברותות במערכת ומחוצה לה, לזמן חופשי, לשיחות חברות. בתכנית בית המדרש יש איזון ונקודת מבט אחר – חוויית לימוד התורה, התפילה, והחבורה שנבנית סביב פעילויות אלו, הן העומדות במרכז באופן ממשי מדי יום.

ברכה גדולה שמצאנו בית באולפנת הללי, אולפנה שמקדישה זמן משמעותי לאומנויות, כי זה מקום שמאמין ביכולת של תלמידות בגיל התיכון להתמקצע באמת, וגם מבין שההתמקצעות דורשת זמן אמיתי. מוקדשים שני בקרים שלמים בשבוע לאומנויות באולפנת הללי, ובאותם הזמנים בית המדרש בפעולה – סדר ושיעור בגמרא, חמ"ה (חסידות, מוסר והגות), נ"ך, והלכה. בנוסף, בית המדרש מקיים סדרי ערב שלשה ערבים בשבוע, וגם פועל בשעות נוספות במהלך השבוע, בד"כ לטובת שיעורי תורה ומחשבת, בזמן שבנות הללי לומדות במערכת הרגילה שלהן תנ"ך, תושב"ע ומחשבת. יוצא מכך שבת שלומדת במסלול בית המדרש נמצאת שם מעבר ל-20 שעות שבועיות לשם לימוד, וזה בנוסף לזמני התפילה, שגם בהם אנחנו משקיעות ברצינות.

תכנית בית המדרש שונה ממקומות אחרים לא רק בזמן המוקדש לקודש, אלא גם באופן שהבנות לומדות קודש. כמעט ואין שיעור ללא סדר (לימוד בחברותא שמקדים את השיעור) – מתוך הנחה שהתלמידות צריכות ללמוד איך ללמוד כמטרה מרכזית, ותפקיד המורה הוא לקדם אותן רק אחרי שעשו כל מה שהן יודעות כבר לעשות (ועוד טיפה …). גם, על הבנות לבחור ולסנן ולקרוא בעצמן – לדוגמא, ללמוד פסוקים עם "פרשנים", אך בלי רשימה מפורטת (כדי שילמדו לחפש בעצמן), לקרוא "איש האמונה" של הגרי"ד באופן מלא ולא לפי קטעים שנבחרו עבורן (כדי ללמוד איך למצוא את העיקר בעיניהן בכתבי הגות). והתוצאה משיטות אלו היא גם צמיחה ביכולת הלימוד, גם שותפות מלאה באיסוף התוכני והרעיוני מתוך הסדרים, וגם – הרבה חדוות לימוד. ברור לבנות מדי יום מה אנחנו עושות, ולמה, והאתגר מחד והעבודה עם חברות לחלק כה משמעותי ביום מאידך, יוצר הרבה סיפוק, ושמחה.

הבנות במדרשה התיכונית לא רק לומדות תורה כל השבוע – הן גם לומדות לימודי ליבה לקראת תעודת בגרות איכותית – בנוסף למתמטיקה ברמות של 3-4-5 יח"ל, ואנגלית 4-5 יח"ל, וספרות, אזרחות, הסטוריה, לשון וחנ"ג, בנות בית המדרש מצליחות לשלב במערכות שלהן, אם הן רוצות, מגמה מדעית (ביולוגיה, כימיה או פיזיקה), מגמת ספרות, מגמת פסיכולוגיה, אקדמיה בתיכון, ו\או כתיבת עבודת גמר.

בנוסף ללימודים, הקמפוס בגבעת ושינגטון מלא באפשרויות להעשרה לגוף ולנפש – מתקני הספורט במקום כוללים בריכה מחוממת, מגרשי טניס, אולמות לכדורסל וחדר כושר, ישנן הזדמנויות להתנדבות עם חסדי עירית (אריזת חבילות מזון מדי שבוע) ועלי, תכנית בשיתוף עמותת עלה לבנות עם מוגבלות בתפקוד עצמאי, ולהיכל התרבות בקמפוס מגיעים מופעים שחינמיים לתלמידות. גם יש לבנות גישה לספריה אקדמית (עם ספרים לקריאה), לסטודיו מחול, לסטודיו לאומנות ועוד ועוד.

לפי התיאור, זה נשמע מאד עמוס. אך האמת היא שזה לא באמת יותר עמוס מאשר מקומות אחרים. ע"י צמצום חלק מן התוספות שקיימות במקומות אחרים, אפשר ליהנות ממערכת מיוחדת שבה התורה ובית המדרש והחוויה הטמונה בחובו עומדות במרכז, לימודי ליבה ברמה, וחבורה מיוחדת מאד. המדרשה התיכונית היא פנימייתית (3 או 4 לילות, או לילה אחת למי שלומדת אקסטרנית), אך המערכת בנויה באופן שמאפשר לבנות לחזור הביתה בשלישי בצהריים, ולחזור ללימודים ברביעי בבקר – מצד אחד, הנסיעות מוסיפות עומס, אך השהייה בבית חשובה לנפש ומוסיפה את הרוגע שהבית יודע להעניק.

חשוב לציין גם נקודה נוספת – הבנות שהגיעו השנה, לשנת הבכורה של תכנית בית המדרש, הן בנות מיוחדות כל אחת ואחת. הן באו בכוונה לבנות משהו עם מתיקות ויופי, ועזבו מסגרות אחרות וחברות על מנת לעשות כן באהבה גדולה לתורה. אני יודעת שיש עוד בנות כאלו בארץ, ומקווה שנזכה שיצטרפו לחבורה המיוחדת ולהוסיף לנו מכוחותיהן בשנים הקרובות.

 

שאלה: מה את עונה לכל אלו שמתנגדים ללימוד גמרא של בנות?

תשובה: לאחרונה, מישהו שאל אותי אם הלימוד הגמרתי עלול לקלקל חס ושלום את האמונה התמימה של הבת שלו. עניתי שזה מאד תלוי בבת, דרך לימוד צריכה להתאים לנפש הלומדת. מי שעולמה האמוני נבנה בעיקר דרך תפילה, הלכה, מעשים טובים, כשלימוד הוא לא העיקר אלא נתיב מלווה לכל הנ"ל, אז ייתכן ונכון לה למצוא מקום שתואם דרך זו. המדרשה התיכונית אפיקים באולפנת הללי, הכוללת לימוד מונחה בחברותות ושיעורים ברמה בתנ"ך, בחמ"ה (חסידות, הגות ומוסר), ובהלכה, וגם בגמרא, קם לטובת בנות שעבורן לימוד תורה הינו נתיב מרכזי ועיקרי בבניית עולם האמוני שלהן, דרכו הן מעצבות את זהותן הדתית באופן שמשמעותי ונכון להן. לאורך הדורות היו תלמידות חכמים, יחידות סגולה, שחשקה נפשן בתורה, באהבה ובתמימות – והן זכו בתמיכת רבנים לגבי הלימוד שלהן בכל תחומי התורה. אני חושבת שכל מי שיראה את מה שקורה באפיקים קיץ, בתתל"ץ, ועכשיו במדרשה התיכונית באולפנת הללי – יבין שזכינו בדור של בנות מדהימות, עם נפש טהורה, שפשוט חשקה נפשן בתורה, בכמה שיותר תורה, בעולם תורה עשיר. וזה עולם שכולל בתוכו גמרא. לא רק גמרא, ואפילו לא בעיקר גמרא, אלא בהחלט גם גמרא.

הרב אליעזר מלמד כתב את הדברים האלה בתמיכת התכנית והלימוד בה, כולל לימוד גמרא. 

Proudly powered by | Theme: HoneyWaves by SpiceThemes